אני רץ שנים רבות, איפשהו בשנת 2000 התחלתי לעשות הליכות (מישהו גרם לי לחשוב דברים לא נכונים על ריצה, ברכיים ובריאות בכלל), מתישהו ב2002 עברתי לריצות קצרות במהלך הליכה, ומיד אחרי לריצה של כל המסלול…. מרחקים קצרים באופן יחסי של קילומטרים בודדים עד שישה קילומטר ריצה, עם כל מיני סוגים של נגני מוזיקה (האחרון היה סנסה קליפ).
הזמן עבר, הקילומטרים חלפו, נעליים הוחלפו והיום אני רץ הרבה הרבה יותר, רץ למרחקים ארוכים.
את הריצות אני עושה ללא מוסיקה (כבר מזמן), בריצה שלי זה אני והעולם על כל גווניו.
מה שאני עושה (וממליץ למתאמנים שלי לעשות) כדי להעביר חלקים מהריצה כשקצת משעמם או אם רוצים בלי קשר לרמת העיניין, ומחבר את הרץ/ה לריצה, לעצמו, לחברים, למשפחה ולעולם בכלל הוא ….:
פשוט לבקש עבור כל אדם שיקר לי את מה שהוא או היא צריכים (בריאות, פרנסה, נכדים, אהבה … כל דבר), אני אדם מאמין לכן מבקש הכתובת שלי לבקשות היא אלוהים, כמובן שכל אחר ואחת יכולים להפנות את הבקשות למי שירצה, זה לא משנה. אפשר לעבור אחד אחד, אחת אחת, ולבקש (בקול או בלב) את כל מה שהוא או היא צריכים.
אחדים רואים את זה ממש כתפילה, אחרים אומרים שמבחינתם זה סוג של איחול … אני חושב שזו פשוט בקשה.
באופן אישי, אחרי זמן ריצה ממושך (נניח אחרי שעתיים ריצה), כשהגוף בפעילות, כשהנוף מקסים, כשטיפת מים היא חיים, ממש אז אותן בקשות מקבלות עוצמה כל כך גדולה שקשה לתאר.
אני יודע מתי אני מתחיל, זה יכול לקחת כמה דקות ויכול לקחת גם כמה שעות….
מקווה שתיישמו בהצלחה, ושכל הבקשות שלכם יענו, ריצה נעימה.