יש חילוקי דעות לגבי משמעות הריצה עבור גוף האדם, חלק טוענים שנולדנו לרוץ ומביאים הוכחות פיזיות ספציפיות ממבנה גוף האדם, הוכחות משבטים מאמריקה ומאפריקה שרצים אלפי שנים, הוכחות אבולוציוניות שונות וכד'. חלק טוענים שלא נולדנו לרוץ, הם מגבילים את נפח הריצה המומלץ בשבוע לכמה שעות בודדות וממליצים לעצור אחרי אותה כמות.
כולם מסכימים על התועלת הנפשית של הריצה, על העובדה שריצה מאזנת את הנפש ואת הגוף ומייצרת אדם טוב יותר, אין ספק בכך לאף אחד מהנשאלים, בטח שכל מי שרץ חווה את התחושות בגופו ובנפשו ויסכים.
יש גם פינות, יש סוגי אנשים בעלי אופי מסויים שעלולים להתמכר ולהגזים (אבל אלו מתמכרים ומגזימים בכל דבר), יש את אלו שיהיה להם יותר קל להתמודד ואלו שיהיה להם יותר קשה להתמודד עם תקופה שבה לא רצים (מכל סיבה שהיא), כמו כל דבר, לכל אחד ואחת יש את המינון המומלץ לו או לה, ואת המקום הנוכחי והיכולות העכשוויות בהם חייבים להתחשב.
אז מה מביא אדם שלא רץ – להתחיל לרוץ?
אפשר להצביע על כמה וכמה אלמנטים שמדרבנים אדם להתחיל לרוץ, כל מיני אספקטים בחיים יכולים לעשות את זה, נרשום כמה עיקריים שאנו מכירים מתוך העבודה שלנו והרצים שסביבנו, זה לא הכל. בני האדם מגוונים ורבים – כך גם הסיבות לרוץ.
– רצון בשינוי בחיים.
– רצון בלקיחת שליטה על החיים.
– הרופא ממליץ על פעילות גופנית.
– הרצון להוריד במשקל.
– אלמנטים חברתיים שונים, תחושה שכולם עושים ואני לא.
– לפני או אחרי אירוע גודל בחיים.
יש עוד הרבה סיבות להתחיל לרוץ, בגדול זה לא משנה למה מתחילים, חשוב שהתהליך יהיה נכון והדרגתי ויאפשר למי שמתחיל לרוץ להנות ולאהוב את הריצה … זה מה שחשוב לנו שיהיה חשוב לרצים שלנו.